סמ"ר נתנאל נתי רוזנטל ז"ל

בן אסתר ומיכאל
נולד בתל אביב
בכ"ה בחשוון תשל"ה , 10/11/1974
התגורר בהרצליה
שרת בחטיבת גולני
יחידה: עורב
תפקיד: לוחם
התגייס ב30.3.1993
נפל בקרב
בכ' בטבת תשנ"ה , 23/12/1994
מקום נפילה: מוצב ברוש
באזור לבנון
מקום קבורה: תל אביב – קרית שאול
הותיר: הורים ואחות – אורית

קורות חיים:

בן אסתר ומיכאל. נולד ביום כ"ה בחשוון תשל"ה (10.11.1974) בתל אביב. נתי נקרא על שם סבו – נתן. הוריו ראו בו את ממשיך שושלת המשפהה, שרבים ממנה נספו בשואה. הוריו הוסיפו לשמו את הסיומת "אל" כיוון שהגיע לעולם לאחר שנים רבות של ציפייה לילד. נתי היה תינוק חייכן, ערני ופעיל. בהיותו בן שנה נולדה אחותו אורית, אליה היה קשור מאוד והיווה עבורה מודל לחיקוי. כבר בהיותו ילד נטל נתי חלק מרכזי בחיי משפחתו. הוא גדל והיה לבן טוב ומסור להוריו, ביקר בקביעות את סבו וסבתותיו וסייע להם מתוך אהבה רבה.
את מסלול לימודיו החל נתי בראשון לציון, בבית-הספר היסודי "בארי" שם סיים את הכיתה הרביעית. אז עברה משפחתו להתגורר בהרצליה ונתי למד שנה אחת בבית-הספר היסודי "בן צבי" בעיר ובהמשך עבר לבית-הספר "לב טוב". בכיתה ח' שקל נתי לפנות ללימודים בפנימייה הצבאית-הריאלית בחיפה, אולם לבסוף בחר בתיכון "הראשונים" בהרצליה, במגמה הכימית. נתי בחר בתחומי התמחות מגוונים, לימודי תנ"ך וכימיה מורחבים. הוא התגלה כתלמיד מצטיין וחכם, ומוריו אהבו אותו והרעיפו עליו שבחים.
נתי בגר והיה לנער תמיר ונאה, בעל נוכחות מרשימה, חוש אסתטי מפותח וכריזמה יוצאת דופן. אדם אופטימי, מלא שמחת חיים ומאושר, בעל לב זהב וצורך מתמיד לדאוג לחלשים. מוקף היה בחברים שידעו להעריך את נאמנותו ומסירותו. נתי נהג לחסוך מעצמו כדי לתת לאחרים ותמיד הרעיף שלווה ורוגע על סביבתו. היה נמרץ, פעיל ומעורב באירועים חברתיים. ניחן בחוש הומור והתאפיין בחיוך בזווית פיו, חיוך שובה לב, אליו נלווה מבט חמים המביע את שמחת החיים שבו. בשמחה זו הדביק את הסובבים אותו ובעיקר את חבריו שעבורם היווה דמות מובילה ומרכזית.
בילדותו השתתף נתי בחוגי העשרה רבים ובהם חוג טיסנים, ג'ודו, טניס וסקווש. הוא שילב נטיות ספורטיביות עם צורך להעמיק ולהרחיב את ידיעותיו והשכלתו. שיחק כדורגל וכדורסל, עסק בשחייה ובגלישת גלים. אהב היסטוריה והרבה לקרוא ספרים דוקומנטריים כמו גם ספרות יפה. אהב להאזין למוסיקה ולצפות בסרטים. נתי הפגין עצמאות וכבר בגיל צעיר החל לעבוד. בכסף שהרוויח ריהט את חדרו. היו לו עקרונות עליהם עמד ודרך חיים בה האמין שיש ללכת. בוגר היה מכפי גילו וידע להפיק את המקסימום מעצמו, בכל תחום. על אף שהיה חילוני שמר מצוות ונהג להתפלל בכל לילה ולהודות לאלוהים על עוד יום נוסף בעולם.
בהיותו בכיתה י' השתתף בפרויקט "מחויבות אישית" ובמסגרת זו התנדב בספריית נווה ישראל. על פעילות זו קיבל תעודת הצטיינות. שנה אחר כך זכה לראות עולם כשטס עם משפחתו לטיול באירופה. כשפרצה מלחמת המפרץ היה נתי בן שבע עשרה. הוא התנדב לחלק מסכות אב"כ ובהמשך השתתף בקטיף בננות, ללא ציפייה לתמורה על עזרתו. הוא פשוט שאב סיפוק מן העזרה לזולת.
מועד הגיוס התקרב ונתי הביע את רצונו העז לשרת ביחידה מובחרת. בשתי שנות לימודיו האחרונות נרשם לקורס פרטי להכנה לקראת גיוס אצל המדריך יובל עילם בהרצליה ושקד על שיפור כושרו הגופני. הוא צפה אל העתיד שלאחר השחרור ותכנן לימודי משפטים ומינהל עסקים.
בסוף חודש מרץ 1993 התגייס נתי לצה"ל. לאחר טירונות של חיל הרגלים עבר אימון מתקדם בפלוגת נ"ט והוכשר כלוחם. נתי הוצב בפלוגת "עורב" של חטיבת גולני ונחשב ללוחם מעולה. הוא בלט כמנהיג והיה לעמוד התווך של הצוות ושל הפלוגה. לאחר שנה ושבעה חודשים של מסלול מפרך סיים כחניך מצטיין את קורס מפקדי "עורב". נתי עשה את מסלולו הצבאי בגאווה ובאחריות. מפקדיו מספרים כי מעולם לא התפשר על ביצוע המשימות וגילה עצמאות ומקצועיות. צעיר נמרץ, נלהב לכל מעשה התנדבות כפי שהתנדב ליחידה מובחרת בה שירת שנתיים, תקופה שבמהלכה שולבה פעילות בלבנון, מארבים ופעילות בשטח. חבריו ליחידה נקשרו אליו כבר בתחילת דרכם המשותפת ושאבו ממנו עידוד וכוח. הם העניקו לו את שם החיבה "רוזנדבש", צירוף של שם משפחתו ומתיקותו האינסופית. מפקדו אמר עליו: "היו לי חיילים, והיה לי חייל". בהלוויית חברו, אביחי דנוך, אמר נתי לחבריו: "אני לא יודע מה יהיה איתי, אבל לא הייתי רוצה שהורי יהיו במצב של הוריו של דנוך". תמיד חשב על אחרים ושם עצמו במקום האחרון.
נתי היה מועמד לצאת לקורס קצינים ומפקדיו ניבאו לו עתיד מזהיר בסולם הפיקוד. שבוע לפני יציאתו המתוכננת לקורס עלה ללבנון כשהוא עומד בראש חייליו ונלחם במחבלים. אמו אסתר נזכרת: "ליוויתי אותו לתחנה המרכזית. עמדתי והסתכלתי בדמות בני התמירה, בהילוכו המהיר כשהוא מתרחק ממני, וכמו תמיד הפנה מדי פעם את ראשו לאחור. ולא ידעתי שלא אראהו עוד לעולם".
ביום כ' בטבת תשנ"ה (23.12.1994) עם שחר, נפל נתי בקרב בלבנון בהתקפה ארטילרית מתואמת של לוחמי חיזבאללה על מוצב "ברוש", בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון. נתי נפגע פגיעה ישירה מן הירי, לאחר לילה של קרב אכזרי שבו זיהה ופגע בשלושה מחבלים על ידי שימוש בטילי "עורב". עמו נפל סמל גיא סודאי. עוד שבעה חיילים נפצעו בתקרית. נתי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב. בן עשרים היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון.
במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אהוד ברק: "נתנאל שירת כלוחם ביחידה מובילה של חטיבת גולני ותואר על ידי מפקדיו כעמוד התווך של הצוות והפלוגה, אשר תמיד התנדב ראשון לכל משימה. היה מקצועי בתחומו והשקיע רבות בלימוד יסודות המקצוע. דמות של מנהיג ראוי לחיקוי השואף לשלמות הביצוע, מבצע ומבקר התוצאות. היה מועמד החטיבה לקורס קצינים". מפקד חטיבת גולני כתב למשפחתו: "התנהגותו של נתי במהלך הקרב ובלילה שלפניו, בו פגע במחבלים, היתה המשך ישיר לדרכו הצבאית, שהתאפיינה בהתייחסות רצינית לתפקידו, למתרחש ביחידתו ובחתירתו למצוינות. גדולתו היתה בכך שידע לשלב כל זאת בדרכו הצנועה והאוהבת. תקוות רבות תלינו בנתי, כמפקד צוות בעתיד וכעמוד תווך ביחידתו, אותה אהב כל כך. דמותו של נתי כאדם וכלוחם תשמש דוגמה ביחידה למפקדים וללוחמים הצעירים". מפקד הפלוגה של נתי כתב למשפחה: "השארת לנו משימה לא קלה במותך והיא, להמשיך ולגדל חיילים צעירים בדרכך. זה לא קל להיכנס לנעליך הגדולות, נתי, אך מבטיח אני שנעשה זאת, אנו נמשיך, ונילחם כמוך, להשגת המטרה".
חברו של נתי לצוות כתב להוריו: "עברתי הרבה מקומות בצבא, מקומות בהם פגשתי את מיטב הנוער של ארצנו, העילית. הורים יקרים, נתי בקלות עבר את כולם. היתה בו אהבה לחיים, אהבה לכל הסובב אותו בצורה ובכמות שלא תיאמן. בכל מקום שהגעתי אליו בצבא ונקלעתי לקבוצה מגובשת של אנשים, תמיד מצאתי כמה חבר'ה שעוד לפני שהם או אני פתחנו את הפה כבר ידעתי שהם יהיו מהחברים היותר טובים שלי. נתי היה כזה… היה גיבור בשביל כולנו. תמיד מוכן לעזור, תמיד מעודד אותי, את כל החברים שלו. אהבתי את נתי, כולנו אהבנו אותו. בהתנהגותו קנה את לב כולם. היה הרוח החיה בפלוגה. צוחק ומלא מרץ ושמחת נעורים. בשעת הצורך ידע להטות שכם ולעזור. נתי קיים בגופו ובנפשו את החובה והמסירות כלפי המולדת".
אורית אחותו כתבה: "כל כך אהבתי את השבתות בהן היית בא. פתאום הבית היה מתמלא. הרגשנו משפחה גדולה עם הרבה אור ושמחה. ועכשיו לא תאמין כמה הם עצובים. היית כזה שמח ומלא בחוש הומור ובדיחות. תמיד עצמאי ובוגר, כיאה לאח בכור. והנה כבר עברתי אותך בגיל, כי אתה תמיד תישאר בן עשרים. עכשיו נותרתי לבדי. אבל דע שתמיד אוהב ואעריץ אותך ובפקודתך הנצחית להמשיך ולשאוף להיות ראשונים בכל. לא אשבר, כי זהו רצונך. שמור עלי מלמעלה ותן לי כוח להמשיך".
אביו מיכאל מספר: "נתי, ילד נפלא שעטף אותנו בחום ובאהבה אינסופית. אישיות מלכדת, אחראי וישר. מין ילד כזה שאהב את החיים ועשה הכל באהבה. כל חייו היה מהלך של חשיבה, שיחה ונתינה. בני, הלוואי שנהיה ראויים בחיינו ובמעשינו לקורבנך".
בעיתונות הארצית והמקומית התפרסמו כתבות רבות בהן הוזכר נתי וצוינו אירועים הקשורים בהנצחתו. משפחתו הנציחה את זכרו בדרכים רבות ומגוונות: ספרייה תורנית על שמו הוכנסה לבית הכנסת "שער השמים" בהרצליה; על שמו הוקם "גן נתי", בסמוך לבית הוריו, ובו הוצב פסל שתרמה המשפחה, מעשה ידיו של האמן יעקב חפץ מקיבוץ אילון. שם הפסל, "הריחוף השביעי" והוא נראה כפירמידה עשויה פסיפס ידני. מכל צד יוצא ענף של גזע עץ קטוע, וחודו של הפסל עשוי פלדה אל-חלד; עוד תרמה המשפחה כמאתיים וחמישים מספריו של נתי לספריות שונות ברחבי העיר: לספרייה העירונית, לספריית בית-הספר "הראשונים", לספרייה ב"נווה ישראל" ולספרייה בבית-הספר "לב-טוב"; המשפחה יזמה הקמת קרן מלגות לתלמידים מצטיינים, על שמו של נתי, בשיתוף תיכון "הראשונים". בבית-הספר היסודי "לב טוב" הוקמה פינת זיכרון. כמו כן הונצח שמו של נתי בקיר הנופלים של תיכון "הראשונים" שם גם נחנכו מעבדות כימיה על שמו ב- 23 בדצמבר 1998.
מספר חודשים לאחר נפילתו של נתי התקיים ערב לזכרו בו השתתפו כשש מאות איש. הבמה, שעוצבה בצורת סלון, ותמונת ענק של נתי, שימשו תפאורה לערב מרגש וקשה, שהיה מהול בדמעות ובצחוק. בני משפחה וחברים העלו קווים לדמותו.
טלי, שהיתה חברתו של נתי בחמש השנים האחרונות לחייו, קראה בערב דברים שכתבה לזכרו: "אני בטוחה שאתה יושב בין מלאכים טהורים על כיסא מזהב שהכינו עבורך ומזיל דמעה על כל מה שנאמר פה הערב… אני יושבת על הקבר שלך ומדברת אליך בתקווה שתשמע – העיניים העמוקות והיפות שאהבתי – שהביעו המון, הגובה – הכתפיים הרחבות שלך, הנוכחות שלך, הטעם היקר והטוב שלך, הריח שלך, הקול שלך… אני מתגעגעת לכולך"..